【類經 卷二十六 運氣類 五鬱之發之治332】
<STRONG></STRONG><P align=center><FONT size=5><STRONG>【<FONT color=red>類經 卷二十六 運氣類 五鬱之發之治332</FONT>】</STRONG></FONT></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG> </P><STRONG>(《素問‧六元正紀大論》) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰五運之氣,亦復歲乎?(復,報復也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此問五運之氣,亦如六氣之勝復而歲見否。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>岐伯曰︰鬱極乃發,待時而作也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(五運被勝太甚,其鬱必極,<FONT color=#3400fc size=4>鬱</FONT>極者必復,其發各有時也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>詳如下文。) </STRONG>
<P> </P>
<P><STRONG>帝曰︰請問其所謂也?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>岐伯曰︰五常之氣,太過不及,其發異也。 </STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P><STRONG>帝曰︰願卒聞之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>岐伯曰︰太過者暴,不及者徐,暴者為病甚,徐者為病持。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(持者,進退纏綿,相持延久也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>按︰太過者其氣暴,不及者其氣徐,此理之當然也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然前章雲太者之至徐而常,少者暴而亡,若與此節相反;而不知太者之暴,肆強也;少者之亡,受傷也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肆強者猶可製,受傷者不易支。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>故此二節互言,正以發明微甚之義耳。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰太過不及,其數何如?岐伯曰︰太過者其數成,不及者其數生,土常以生也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(太過者其數成,成者氣之盛也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>不及者其數生,生者氣之微也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>土氣長生於四季,故常以生數,而不待於成也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>按︰此數有生成,其即氣有初中之義歟。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>詳見《圖翼》一卷五行生成數解。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>前章六十年運氣政令之數,凡雲寒化一寒化六等義即此。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰其發也何如?岐伯曰︰土鬱之發,岩谷震驚,(木勝製土,土之鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>鬱極則怒,怒動則發。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>岩谷者,土深之處。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>震驚者,土氣之發也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>雷殷氣交,(殷,盛也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣交者,升降之中,亦三氣四氣之間。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋火濕合氣,發而為雷,故盛於火濕之令。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>埃昏黃黑,(塵霾蔽日也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>化為白氣,(濕蒸之氣,嵐之屬也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>飄驟高深,(飄風驟注,沖決高深也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>擊石飛空,洪水乃從,(岩崩石走,洪水從而出也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>川流漫衍,田牧土駒,(川流漫衍,洇沒郊原也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>田牧土駒,以洪水之後,惟余土石嵬然,若群駒散牧於田野也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>化氣乃敷,善為時雨, (土濕之化,鬱而伸也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>始生始長,始化始成。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(土氣被鬱,物化皆遲,然土鬱之發,必在三氣四氣之時,故猶能生長化成,不失其時也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>故民病心腹脹,腸鳴而為數後,甚則心痛脅 ,嘔吐霍亂,飲發注下, 腫身重。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此皆濕土為病。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>濕在上中二焦,故心腹脹。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>濕在下焦,故數後下利。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心為濕乘,故心痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肝為濕侮,故脅 。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>,脹也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>有聲為嘔,有物為吐。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>霍亂者,吐利並行,而心目撩亂也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>飲,痰飲也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>注下,大便暴泄也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>濕氣傷肉,則 腫身重。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>皆土發濕邪之証。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>雲奔雨府,霞擁朝陽,山澤埃昏,其乃發也,以其四氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(雨府,太陰濕聚之處也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>霞擁朝陽,見於旦也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>埃昏,土氣之濁也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>土主四之氣,在大暑六月中後凡六十日有奇,故土鬱之發,以其四氣。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>雲橫天山,浮游生滅,怫之先兆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(浮游,蜉蝣也,朝生暮死,其出以陰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此言大者為雲橫天山,小者為浮游生滅,皆濕化也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>二者之見,則土鬱將發,先兆彰矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>怫,鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>怫音佛。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>金鬱之發,天潔地明,氣清氣切,(火勝製金,金之鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金氣清明急切,故其發如此。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>大涼乃舉,草樹浮煙,(大涼者,金之寒氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>浮煙者,金之斂氣。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>燥氣以行, 霧數起,(金風至則燥氣行,陰氣凝則 霧起。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>霧,濃霧也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>,蒙、茂二音。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>殺氣來至,草木蒼干,金乃有聲。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(殺氣,陰氣也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蒼干,凋落也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金乃有聲,金氣勁而秋聲發也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>故民病咳逆,心脅滿引少腹,善暴痛不可反側,嗌乾面陳色惡。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(咳逆嗌乾,肺病而燥也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>心脅滿引少腹,善暴痛不可反側,金氣勝而傷肝也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陳,晦也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金氣肅殺,故面色陳而惡也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>山澤焦枯,土凝霜鹵,怫乃發也,其氣五。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(燥氣行,故山澤焦枯。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>土面凝白,鹵結為霜也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金王五之氣,主秋分八月中後凡六十日有奇,故其發也,在氣之五。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>鹵音魯。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>夜雪白露,林莽聲淒,怫之兆也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(二者之見,皆金鬱欲發之先兆。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>水鬱之發,陽氣乃辟,(土勝製水,水之鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水鬱而發,寒化大行,故陽氣乃辟。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>辟,避同。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰氣暴舉,大寒乃至,川澤嚴凝,寒氛結為霜雪,(寒氛,寒氣之如霧者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氛音分。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>甚則黃黑昏翳,流行氣交,乃為霜殺,水乃見祥。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(黃,土色。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>黑,水色。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水為土鬱而發,故二色並見於氣交。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>祥,災異也,凡吉凶之兆皆曰祥。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>故民病寒客心痛,腰 痛,大關節不利,屈伸不便,善厥逆痞堅腹滿。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此皆寒水之氣為病。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火畏水故心痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>寒入腎,故腰 痛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>寒則氣血滯,筋脈急,故關節不利,屈伸不便。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰氣勝,陽氣不行,故厥逆痞堅腹滿。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽光不治,空積沉陰,白埃昏暝而乃發也,其氣二火前後。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(二火前後,君火二之氣,相火三之氣,自春分二月中而盡於小暑六月節,凡一百二十日,皆二火之所主。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水本王於冬,其氣鬱,故發於火令之時,陰乘陽也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>王氏曰︰陰精與水,皆上承火,故其發也,在君相二火之前後。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>太虛深玄,氣猶麻散,微見而隱,色黑微黃,怫之先兆也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(深玄,黑色也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>麻散,如麻散亂可見,微見而隱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>大都占氣之法,當於平旦候之,其色黑而微黃,黃為土色,黑為水色,微黃兼黑,水鬱將發之先兆也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>木鬱之發,太虛埃昏,雲物以擾,大風乃至,屋發折木,木有變。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(金勝製木,木之鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>木鬱之發,風氣大行,故有埃昏雲擾、發屋折木等候,皆木之為變也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>故民病胃脘當心而痛,上支兩脅,膈咽不通,食飲不下,甚則耳鳴眩轉,目不識人,善暴僵仆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此皆風木肝邪之為病。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>厥陰之脈,挾胃貫膈,故胃脘當心而痛,膈咽不通,食飲不下也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>上支兩脅,肝氣自逆也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>肝經循喉嚨,入頏顙,連目系,上會於巔,故為耳鳴眩轉、目不識人等証。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>風木堅疆,最傷胃氣,故令人善暴僵仆。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>太虛蒼埃,天山一色,或為濁色,黃黑鬱若,橫雲不起雨而乃發也,其氣無常。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(蒼埃濁色,黃黑鬱若,皆風塵也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>風勝濕,故云雖橫而不起雨。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>風氣之至,動變不定,故其發也,亦無常期。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>長川草偃,柔葉呈陰,松吟高山,虎嘯岩岫,怫之先兆也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(草偃,草尚之風必偃也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>呈陰,凡柔葉皆垂,因風翻動而見葉底也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>松吟,聲在樹間也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>虎嘯則風生,風從虎也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡見此者,皆木鬱將發之先兆。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>火鬱之發,太虛腫翳,大明不彰,(水勝製火,火之鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>腫字誤,當作曛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋火鬱而發,熱化大行,故太虛曛翳昏昧,大明反不彰也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>炎火行,大暑至,山澤燔燎,材木流津,廣廈騰煙,土浮霜鹵,止水乃減,蔓草焦黃,風行惑言,濕化乃後。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(燔燎騰煙,炎熱甚也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>材木流津,汁溶流也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>霜鹵,水泉乾涸而鹵為霜也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>止水,蓄積之水也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>風行惑言,熱極風生,風熱交熾而人言惑亂也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>濕化乃後,雨不至也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>廈音夏。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>鹵音魯。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>故民病少氣,瘡瘍癰腫、脅腹胸背面首四肢憤臚脹,瘍痱嘔逆,螈 骨痛,節乃有動,注下溫瘧,腹中暴痛,血溢流注,精液乃少,目赤心熱,甚則瞀悶懊 ,善暴死。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此皆火盛之為病也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>壯火食氣,故少氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火能腐物,故瘡癰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽邪有餘,故為 塞憤悶、臚腔脹滿、瘍痱瘡毒等患。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火氣上沖,故嘔逆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火傷筋則螈 抽掣,火傷骨則骨痛難支,火伏於節則節乃有動,火在腸胃則注下,火在少陽則溫瘧,火實於腹則腹暴痛,火入血分則血溢流注,火爍陰分則精液乃少,火入肝則目赤,火入心則心熱,火炎上焦則瞀悶,火鬱膻中則懊 。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火性急速,敗絕真陰則暴死。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>,昌真切。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>臚,閭、盧二音。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>痱音肺。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>螈音翅。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>音縱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>懊音鏖。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>,乃包切,)刻終大溫,汗濡玄府,其乃發也,其氣四。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(刻終者,百刻之終也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>日之刻數,始於寅初,終於丑未,此陰極之時也,故一日之氣,惟此最涼。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>刻終大溫而汗濡玄府,他熱可知矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>玄府,汗空也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火本王於夏,其氣鬱,故發於未申之四氣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>四氣者,陽極之餘也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>動復則靜,陽極反陰,濕令乃化乃成。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(上文言濕化乃後,至此則火王生土,故動復則靜,陽極反陰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>土氣得行,濕令復至,故萬物得以化成也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>華發水凝,山川冰雪,焰陽午澤,怫之先兆也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(群華之發,君火二氣之候也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>午澤,南面之澤也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>於華發之時而水凝冰雪,見火氣之鬱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>於面南之澤而焰陽氣見,則火鬱將發之先兆也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>有怫之應而後報也,皆觀其極而乃發也,(此以下,總結上文鬱發之義也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡應有先兆,報必隨之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋物極則變,故鬱極乃發。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>木發無時,水隨火也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(土金火之鬱發,各有其時。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>惟風木善行數變,上文雲其氣無常,即木發無時也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水能勝火,上文雲其氣二火前後,即水隨火也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>謹候其時,病可與期,失時反歲,五氣不行,生化收藏,政無恆也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(知時氣,則病氣可與期。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>失時氣,則五氣之行尚不能知,又焉知生化收藏之常政哉。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰水發而雹雪,土發而飄驟,木發而毀折,金發而清明,火發而曛昧,何氣使然?岐伯曰︰氣有多少,發有微甚,微者當其氣,甚者兼其下,癥其下氣而見可知也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此發明承製之義也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣有多少,太過不及也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>發有微甚,鬱微則發微,鬱甚則發甚也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>微者當其氣,本氣之見也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>甚者兼其下,承氣兼見也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如水位之下,土氣承之;土位之下,木氣承之;土位之下,金氣承之;金位之下,火氣承之;火位之下,水氣承之是也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>故水發之微者為寒,甚者為雹雪,是兼乎土,雹雪之體如土故也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>土發之微者為濕,甚者為飄驟,是兼乎木,風主飄驟故也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>木發之微者為風,甚者為毀折,是兼乎金,金主殺伐故也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>金發之微者為燥,甚者為清明,是兼乎火,火主光明故也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>火發之微者為熱,甚者為曛昧,是兼乎水,水主昏昧故也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>癥,証也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>取証於下承之氣,而鬱發之微甚可知矣。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰善。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>五氣之發,不當位者何也?(不當位,謂有不應其時也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>岐伯曰︰命其差。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(氣有盛衰,則至有先後,故曰命其差。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>差者,不當其位也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如《至真要大論》曰︰勝復之作,動不當位,或後時而至。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>但彼論勝復之至不當位,此論五氣之發不當位,雖所論似異,而義則一也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰差有數乎?言日數也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>岐伯曰︰後皆三十度而有奇也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(後者,自始及終也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>度,日也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>三十度而有奇,一月之數也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>奇,謂四十三刻七分半也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋氣有先至後至之差,不過三十度耳。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>即如氣盈朔虛節序置閏之法,早至者先十五日有奇,遲至者後十五日有奇,或前或後,總不出一月有奇之數,正此義也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>愚按︰本篇風雲雷雨之至,雖五行各有所主,然陰陽清濁之分,先賢亦有所辨,此雖非本篇之意,然格致之理有不可不知者,今並附之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如或問雷霆風雲霜雪雨露於張子者,對曰︰陰氣凝聚,陽在內不得出,則奮擊而為雷霆。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽在外不得入,則周旋不舍而為風。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽為陰累,則相持為雨而降。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰為陽得,則飄揚為雲而升。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又有問雨風雲雷於邵子者,答曰︰陽得陰為雨,陰得陽為風,剛得柔為雲,柔得剛為雷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無陰不能為雨,無陽不能為雷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雨柔屬陰,待陽而後興;雷剛屬陽,待陰而後發。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>張氏釋之曰︰風雨自天降,故言陰陽;雲雷自地升,故言柔剛。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>天陽無陰不能為雨,地陰無陽不能成雷。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雨陰形柔,本乎天氣之陽;雷陽聲剛,出乎地體之陰。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰陽互相用也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>又有以八卦爻象問於蔡節齋者,答曰︰坎陰為陽所得,則升為雲,陽淺則為霧;坎陽為陰所累,則降為雨,陰淺則為露。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰在外、陽不得出則為雷,陰固則為地動,震也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰在內、陽不得入則為風,陰固則為大風,巽也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽包陰則離為霰,陽和陰則為雪,離交坎也;陰包陽則坎為雷,陰入陽則為霜,坎交離也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰陽之精,互藏其宅,則離為日,坎為月。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰陽相戛則為電,陰陽失位則為霓。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>此固諸賢之說也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>若以愚見觀之,風者陽中之清氣也,氣之微者和,氣之甚者烈,無陽不為風也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雲者陽中之濁氣也,濁之清者輕,濁之濁者重,無陰不成雲也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陰之清者,從陽凝聚則為露;陰之濁者,從陽升降則為雨。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>陽為陰鬱,激而成雷,雷即電之聲,電即雷之形,故雷之將發,電必先之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>其所以有先後者,形顯見之速,聲遠聞之遲也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>有有雷而無電者,或以陽氣未盛,聲已達而形未露也;或以陰氣太重,而蔽火之光也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>有有電而無雷者,或以光遠可見,而聲遠不可聞也;或以孤陽見形,陰氣未及,而無水之激也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡欲得雷之情者,當驗以水之沃火也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>霧乃陰氣,由陽逼而升。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>霧多見於早者,以夜則日居地下,旦則水氣上達,故日將中則霧必收,又為陽逼而降。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡欲得霧之情者,當驗以釜中之氣也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>虹為日影穿雨而成,故虹必見於雨將霽,日東則虹西,日西則虹東,而中必有殘雨以間之,其形乃見。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>無雨則無虹,無日亦無虹,秋冬日行南陸,黃道既遠,故虹藏不見矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡欲得虹霓之情者,當驗水盆映日之影也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>雹是重陰凝寒所成。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如岐伯曰︰至高之地,冬氣常在。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>所以高山之巔,夏無暑熱,而碧空之寒,凝結有之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然地穴可以藏冰,則深山窮谷,寧無蓄此,雲龍所帶,於義亦通。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>是以漢文時雹如桃李,漢武時雹似馬頭,隨結隨下者,有如是其巨哉?然則結者帶者,皆理之所有也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>至若雨凝為雪,露結為霜,是又無待於辨者。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>天道茫茫,誠非易測,姑紀管窺,以資博雅之擇雲。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰善。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>鬱之甚者,治之奈何?(此以下詳明五鬱之治也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>天地有五運之鬱,人身有五臟之應,鬱則結聚不行,乃致當升不升,當降不降,當化不化,而鬱病作矣。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>故或鬱於氣,或鬱於血,或鬱於表,或鬱於裡,或因鬱而生病,或因病而生鬱。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>鬱而太過者,宜裁之抑之;鬱而不及者,宜培之助之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>大抵諸病多有兼鬱,此所以治有不同也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>岐伯曰︰木鬱達之,(達,暢達也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡木鬱之病,風之屬也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>其臟應肝膽,其經在脅肋,其主在筋爪,其傷在脾胃、在血分。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然土喜調暢,故在表者當疏其經,在裡者當疏其臟,但使氣得通行皆謂之達。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>諸家以吐為達者,又安足以盡之?)火鬱發之,(發,發越也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡火鬱之病,為陽為熱之屬也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>其臟應心主、小腸、三焦,其主在脈絡,其傷在陰分。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡火所居,其有結聚斂伏者,不宜蔽遏,故當因其勢而解之、散之、升之、揚之,如開其窗,如揭其被,皆謂之發,非獨止於汗也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>土鬱奪之,(奪,直取之也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡土鬱之病,濕滯之屬也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>其臟應脾胃,其主在肌肉四肢,其傷在胸腹。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>土畏壅滯,凡滯在上者奪其上,吐之可也;滯在中者奪其中,伐之可也;滯在下者奪其下,瀉之可也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡此皆謂之奪,非獨止於下也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>金鬱泄之,(泄,疏利也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡金鬱之病,為斂為閉、為燥為塞之屬也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>其臟應肺與大腸,其主在皮毛聲息,其傷在氣分。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>故或解其表,或破其氣,或通其便,凡在表在裡、在上在下皆可謂之泄也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>水鬱折之,(折,調製也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡水鬱之病,為寒為水之屬也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水之本在腎,水之標在肺,其傷在陽分,其反克在脾胃。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>水性善流,宜防泛溢。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡折之之法,如養氣可以化水,治在肺也;實土可以製水,治在脾也;壯火可以勝水,治在命門也;自強可以帥水,治在腎也;分利可以泄水,治在膀胱也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>凡此皆謂之折,豈獨抑之而已哉?)然調其氣,(然,如是也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>用是五法以去其鬱,鬱去則氣自調矣。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>過者折之,以其畏也,所謂瀉之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此承上文而言鬱之甚者,其邪聚氣實則為太過之病,過者畏瀉,故以瀉為畏。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如《至真要大論》曰木位之主、其瀉以酸、火位之主、其瀉以甘、土位之主、其瀉以苦、金位之主、其瀉以辛、水位之主、其瀉以鹹之類,是即治以所畏也。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰假者何如?岐伯曰︰有假其氣,則無禁也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>所謂主氣不足、客氣勝也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(假,假借也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>氣有假借者,應熱反寒,應寒反熱也,則亦當假以治之,故可以熱犯熱、以寒犯寒而無禁也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>溫涼亦然。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>如《五常政大論》曰假者反之,《至真要大論》曰反者反治,即無禁之義。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>然氣之有假者,乃主不足而客勝之。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>蓋主氣之寒熱有常,而客氣之陰陽多變,故有非時之相加,則亦當有變常之施治也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>假者反治諸義,當考論治會通。) </STRONG>
<P> </P><STRONG>帝曰︰至哉聖人之道﹗天地大化營運之節,臨御之紀,陰陽之政,寒暑之令,非夫子孰能通之?﹗請藏之靈蘭之室,署曰六元正紀,非齋戒不敢示,慎傳也。 </STRONG>
<P> </P><STRONG>(此總結六元正紀,以示珍重也。</STRONG>
頁:
[1]