【漢語大詞典●斑駁】
<P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●斑駁</FONT>】</FONT><P><BR>亦作“斑駮”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>1.色彩錯雜貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝梁江淹『靑苔賦』:“遂能崎屈上生,斑駁下布。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>一本作“班駮”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>胡之驥注:“『初學記』曰:苔名圓蘚,一名綠錢。</STRONG><STRONG>或靑或紫,故曰斑駁。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐白居易『睡後茶興憶楊同州』詩:“婆娑綠陰樹,斑駮靑苔地。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>前蜀貫休『桐江閑居作』詩之九:“蕭條秋病後,斑駁綠苔深。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>元劉祁『歸潛志』卷十三:“草樹紅碧,點綴斑駮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>明歸有光『項脊軒記』:“三五之夜,明月半牆,桂影斑駁。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>魯迅『彷徨·在酒樓上』:“窗外只有漬痕斑駁的牆壁,帖著枯死的莓苔。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>2.引申爲不純,瑕疵。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『朱子語類』卷一三六:“亮(諸葛亮)大綱却好,只爲如此,便有斑駁處。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁:
[1]