三才 發表於 2013-4-27 07:04:44

【漢語大詞典●宗】

本帖最後由 三才 於 2013-4-27 22:36 編輯 <br /><br /><P align=center><B><FONT size=5>【<FONT color=red>漢語大詞典●宗</FONT>】</FONT>
<P><BR>①[zōnɡㄗㄨㄥ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>[『廣韻』作冬切,平冬,精。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>1.祖廟。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·大禹謨』:“正月朔旦,受命於神宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔傳:“神宗,文祖之宗廟。</STRONG><STRONG>言神,尊之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·成公三年』:“若從君之惠而免之,以賜君之外臣首,首其請於寡君,而以戮於宗,亦死且不朽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『孔子家語·哀公問政』:“聖人因物之精,制爲之極,明命鬼神,以爲民之則。</STRONG><STRONG>而猶以是爲未足也,故築爲宮室,設爲宗祧,春秋祭祀,以別親疎。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王肅注:“宗,宗廟也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>2.祖先。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·哀公十四年』:“所不殺子者,有如陳宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“陳宗,謂陳之先人。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢焦贛『易林·比之乾』:“繼祖復宗,追明成康。</STRONG><STRONG>光照萬國,享世久長。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢劉向『列女傳·周氏三母』:“文王生而明聖,大任教之,以一而識百,卒爲周宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>3.宗族;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>同族。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『易·同人』:“同人於宗,吝道也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“和同於人,在於宗族,不能弘闊,是鄙吝之道。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·定公四年』:“滅宗廢祀,非孝也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢焦贛『易林·需之謙』:“喪寵溢尤,政傾家覆,我宗失國,秦滅周室。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>南朝宋劉義慶『世說新語·規箴』:“孫皓問丞相陸凱曰:‘卿一宗在朝有幾人?’</STRONG><STRONG>陸曰:‘二相五侯,將軍十餘人。’</STRONG><STRONG>皓曰:‘盛哉!’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐韓愈『贈族侄』詩:“擊門者誰子?</STRONG><STRONG>問言乃吾宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸惲敬『與紉之論文書』:“紉之吾宗足下:敬與紉之同出提舉公,蓋二十餘世矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>4.指宗主。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·顧命』:“延入翼室,恤宅宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔傳:“延之使居憂,爲天下宗主。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·哀公四年』:“士蔑乃致九州之戎,將裂田以與蠻子而城之,且將爲之卜,蠻子聽卜,遂執之,與其五大夫以畀楚師於三戶,司馬致邑立宗焉,以誘其民而盡俘以歸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>杜預注:“楚復詐爲蠻子作邑,立其宗主。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>5.指某一類事物中有統領楷模作用或爲首者。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『漢書·溝洫志贊』:“中國川原以百數,莫著於四瀆,而河爲宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『文選·吳質〈答東阿王書〉』:“還治諷采所著,觀省英瑋,實賦頌之宗,作者之師也……亦各有志。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>李善注引『漢書』:“司馬相如蔚爲辭宗,賦頌之首。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸趙翼『甌北詩話·皮日休』:“唐以前『孟子』雜於諸子之中,從未有獨尊之者,昌黎始推尊之,然亦未請立學。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>皮日休乃獨請設科取士,是能於諸子淆雜之中別出手眼,別其爲儒學之宗,其有功於道學甚钜。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>6.謂作宗主或作首領。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『穀梁傳·僖公十二年』:“若伐而不能救,則無以宗諸侯矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>7.嫡長子。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『詩·小雅·白華序』:“以妾爲妻,以孽代宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄箋:“孽,支庶也;</STRONG><STRONG>宗,適子也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『晏子春秋·諫上十一』:“長少無等,宗孽無別,是設賊樹姦之本也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢董仲舒『春秋繁露·王道』:“臣弑其君,子弑其父,孽殺其宗,不能統理,更相代銼以廣地。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>8.派別;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宗派。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐許渾『冬日宣城開元寺贈元孚上人』詩:“一鉢事南宗,僧儀稱病容。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如:正宗;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天台宗;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>華嚴宗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>.尊重。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亦謂推尊而效法之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『儀禮·士昏禮』:“&lt;庶母&gt;命之曰:‘敬恭聽宗爾父母之言,夙夜無愆。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注:“宗,尊也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·孔子世家』:“&lt;孔子&gt;謂子貢曰:‘天下無道久矣,莫能宗予。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐盧綸『雪謗後書事上皇甫大夫』詩:“閱古宗文舉,推才慕正平。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋趙彦衛『云麓漫鈔』卷十:“夫列禦寇之書與『莊子』皆宗老氏,多寓言。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『續資治通鑑·元仁宗皇慶元年』:“燧少學於許衡,其爲文宗韓愈。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸沈復『浮生六記·閨房記樂』:“余曰:‘工部爲詩家之大成,學者多宗之,卿獨取李,何也?’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>10.諸侯夏見天子曰宗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亦借喩眾水歸海或謁見名山。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·禹貢』:“江漢朝宗於海。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔傳:“二水經此州而入海,有似於朝,百川以海爲宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“以海水大而江漢小,以小就大,似諸侯歸天子,假人事而言之也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『周禮·春官·大宗伯』:“春見曰朝,夏見曰宗,秋見曰覲,冬見曰遇。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢董仲舒『春秋繁露·觀德』:“故受命而海內順之,猶衆星之共北辰,流水之宗滄海也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉郭璞『江賦』:“綱絡群流,商榷涓會,表神委於江都,混流宗而東會。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明徐弘祖『徐霞客遊記·遊嵩山日記』:“乃陸行汝鄧間,路與陝汴略相當,可以兼盡嵩華,朝宗太嶽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>11.根本;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>本旨。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『國語·晉語四』:“愛親明賢,政之幹也;</STRONG><STRONG>禮賓矜窮,禮之宗也;</STRONG><STRONG>禮以紀政,國之常也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>韋昭注:“宗,本也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢王吉『諫昌邑王疏』:“數以耎脆之玉體,犯勤勞之煩毒,非所以全壽命之宗也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸薛福成『出使四國日記·光緒十七年二月十一日』:“中國之有畫,亦數千年矣,然重意不重形,絶世所稱神品者,專以超脫高澹爲宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>魯迅『南腔北調集·家庭爲中國之本』:“這叫做千變萬化,不離其宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>12.特指佛教教義的眞諦。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>南朝宋謝靈運『辨宗論』:“同遊諸道人,竝業心神道,求解言外,余枕疾務寡,頗多暇日,聊申繇來之意,庶定求宗之悟。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>南朝宋謝靈運『辨宗論』:“夫明達者以體理絶欲,悠悠者以迷惑嬰累。</STRONG><STRONG>絶欲本乎見理,嬰累繇於乖宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『敦煌變文集·降魔變文』:“或以探尋儒道,盡性窮形;</STRONG><STRONG>注解釋宗,句深相遠。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>13.古代帝王廟號之一。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>有德者稱宗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·無逸』:“昔在殷王中宗,嚴恭寅畏,天命自度。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔傳:“殷家中世尊其德,故稱宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“中宗,廟號。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『孔子家語·廟制』:“古者祖有功而宗有德。</STRONG><STRONG>謂之祖宗者,其廟皆不毀。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王肅注:“有德者謂之宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋蘇軾『賜韓絳辭免恩命不允批答制』:“永惟三宗眷遇之重,宜極一品褒崇之榮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>14.上古時祭禮之一。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『國語·魯語上』:“故有虞氏禘黃帝而祖顓頊,郊堯而宗舜。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>韋昭注:“此上四者謂祭天以配食也。</STRONG><STRONG>祭昊天於圓丘曰禘,祭五帝於明堂曰祖、宗,祭上帝於南郊曰郊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>15.官職名。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>掌管祭祀之禮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『國語·魯語上』:“夏父弗忌爲宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>韋昭注:“宗,宗伯,掌國祭祀之禮也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『荀子·正論』:“出戶而巫覡有事,出門而宗祀有事。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>楊倞注:“宗者主祭祀之官。</STRONG><STRONG>‘祀’當爲‘祝’。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『漢書·郊祀志』:“能知四時犧牲,壇場上下,氏姓所出者,以爲宗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>顏師古注:“宗,宗人,主神之列位尊卑者也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>16.量詞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐元稹『生春』詩之六:“蘆筍錐猶短,淩凘玉漸融。</STRONG><STRONG>數宗船載足,商婦兩眉叢。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『水滸傳』第二二回:“&lt;張文遠&gt;隨即取了各人口詞,就替閻婆寫了狀子,疊了一宗案。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『紅樓夢』第三五回:“這一宗東西,家常不大做;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>今兒箇寶兄弟提出來了,單做給他吃,老太太、姑媽、太太都不吃,似乎不大好,不如就勢兒弄些大家吃吃。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>魯迅『書信集·致蔡斐君』:“因爲登廣告還須付出錢去,而托人代售却收不回錢來,所以非有一宗大款子,准備化完,是沒有法子的。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>趙樹理『小二黑結婚』十二:“你一宗他一宗,從晌午說到太陽落,一共說了五六十款。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>17.原西藏地方政府的一級地方行政區劃和機關,相當於縣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>絳邊加錯『吉祥的彩虹』:“高志誠率領十幾名戰士來到紮靑宗建立兵站,爲大部隊渡江作准備。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>18.通“緵”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>古時布八十根經線稱爲一緵。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『儀禮·喪服』“冠六升外畢”鄭玄注“八十縷爲升”唐賈公彦疏:“云布‘八十縷爲升’者,此無正文,師師相傳言之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是以今亦云八十縷謂之宗,宗即古之升也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>19.姓。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG></STRONG></P></B>
頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●宗】