豐碩 發表於 2013-3-17 22:07:35

【漢語大詞典●庸庸】

<P align=center>【漢語大詞典●庸庸】<p><br>
1.任用應受任用的人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·康誥』:“不敢侮鰥寡,庸庸,祗祗,威威,顯民。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔傳:“用可用,敬可敬,刑可刑,明此道以示民。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.酬功。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『荀子·大略』:“親親、故故、庸庸、勞勞,仁之殺也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>楊倞注:“庸,功也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>庸庸、勞勞,謂稱其功勞,以報有功勞者。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.昏庸;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
平庸。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢王充『論衡·自然』:“生庸庸之君,失道廢德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐劉知幾『史通·書事』:“上知猶其若此,而況庸庸者哉!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸龔自珍『自春徂秋得十五首』之十一:“壽短苦心長,必緒每不竟。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>豈徒庸庸流,賫志有賢聖。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.微小貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『漢書·梅福傳』:“毋若火,始庸庸。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>顏師古注:“庸庸,微小貌也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.發怒貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋無名氏『梅妃傳』:“奈何嫉色庸庸,妒氣沖沖,奪我之愛幸,斥我乎幽宮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.融洽貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋陳師道『李夫人墓銘』:“娣姒之間,庸庸坦坦,不愧以長,覆護其短。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●庸庸】