豐碩 發表於 2013-3-14 02:59:54

【漢語大詞典●德】

<P align=center>【漢語大詞典●德】<p><br>
①[déㄉㄜˊ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
[『廣韻』多則切,入德,端。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
亦作“徳”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亦作“恴”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>“悳”的今字。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亦作“悳”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
1.道德;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
品德。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『易·乾』:“君子進德脩業。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『周禮·地官·師氏』:“以三德教國子。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注:“德行,內外之稱,在心爲德,施之爲行。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『論語·述而』:“德之不修,學之不講,聞義不能徙,不善不能改,是吾憂也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>三國魏曹植『箜篌引』:“謙謙君子德,磬折欲何求。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋秦觀『以德分人謂之聖論』:“故古之人,當其德未成,則修之於己;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
既成,則分之於人。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.謂有道德。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『國語·周語下』:“吾聞之,國德而隣於不修,必受其福。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>韋昭注:“國德,己國有德也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.指有德行的人。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『周禮·夏官·司士』:“以德詔爵。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注:“德謂賢者。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『孟子·離婁上』:“天下有道,小德役大德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.行爲;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
操守。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·成公十六年』:“民生厚而德正。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『論語·子張』:“子夏曰:‘大德不踰閑,小德出入可也。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉干寶『晉紀總論』:“是以漢濱之女,守絜白之志;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
中林之士,有純一之德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.善行;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
仁愛;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
仁政。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·盤庚上』:“汝克黜乃心,施實德於民,至於婚友,丕乃敢大言,汝有積德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『論語·爲政』:“爲政以德,譬如北辰,居其所而衆星共之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·劉敬叔孫通列傳』:“今天下初定,死者未葬,傷者未起,又欲起禮樂。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>禮樂所由起,積德百年而後可興也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.恩惠;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
恩德。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『詩·大雅·既醉』:“既醉以酒,既飽以德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>朱熹集傳:“德,恩惠也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『論語·憲問』:“或曰:‘以德報怨,何如?’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>子曰:‘何以報德?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG> 以直報怨,以德報德。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋孫奕『履齋示兒編·文說·句法同』:“范雎一飯之德必償,睚眥之怨必報。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸和邦額『夜譚隨錄·碧碧』:“再生之德,未易倉卒圖報,幸小住爲佳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
7.謂受到恩惠。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸唐甄『潛書·制祿』:“上者不德而忠,其次德而後忠,其下雖德不忠。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>上下少而次者多,厚其祿,所以勸忠也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
8.感恩;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
感激。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·僖公二十四年』:“王德狄人,將以其女爲后。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“荷其恩者謂之爲德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·魏公子列傳』:“趙孝成王德公子之矯奪晉鄙兵而存趙,乃與平原君計,以五城封公子。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『陳書·周迪傳』:“然輕財好施,凡所周贍,毫釐必鈞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>訥於言語,而襟懷信實。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>臨川人皆德之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸李漁『閑情偶寄·聲容·絲竹』:“絲音之最易學者,莫過於提琴,事半功倍,悅耳娛神,吾不能不德創始之人。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
9.心意;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
情意。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『詩·邶風·谷風』:“既阻我德,賈用不售。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『詩·衛風·氓』:“士也罔極,二三其德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>如:離心離德。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
10.福慶。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『禮記·哀公問』:“哀公曰:‘敢問人道孰爲大?’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔子愀然作色而對曰:‘君之及此言也,百姓之德也,固臣敢無辭而對,人道政爲大。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注:“德猶福也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“‘百姓之德也’者,德謂恩德,謂福慶之事,言君今問此人道之大,欲憂恤於下,是百姓受其福慶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
11.慶賞,賜予。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·昭公七年』:“今無祿早世,不獲久享君德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『韓非子·二柄』:“明主之所導制其臣者,二柄而已矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>二柄者,刑、德也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>何謂刑德?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG> 曰:殺戮之謂刑,慶賞之謂德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
12.德教;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
教化。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『禮記·月令』:“<孟春之月>命相布德和令,行慶施惠,下及兆民。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注:“德,謂善教也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王引之『經義述聞·禮記上』:“和,當讀爲宣,謂布其德教,宣其禁令也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
13.古代指幽隱無形的“道”顯現於萬物,萬物因“道”所得的特殊規律或特殊性質。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『管子·心術上』:“德者道之舍,物得以生。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>尹知章注:“謂道因德以生物,故德爲道舍。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『老子』:“道生之,德畜之,物形之,勢成之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>是以萬物莫不尊道而貴德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『莊子·天地』:“故通於天者,道也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
順於地者,德也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『韓非子·解老』:“德者,道之功。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
14.古代特指天地化育萬物的功能。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『易·乾』:“夫大人者,與天地合其德,與日月合其月。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>姚配中注:“化育萬物謂之德,照臨四方謂之明。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『大戴禮記·四代』:“陽曰德,陰曰刑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王聘珍解詁引董仲舒『對策』:“陽爲德,陰爲刑。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>天使陽常居大夏,而以生育長養爲事;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
陰常居大冬,而積於空虛不用之處。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『淮南子·天文訓』:“日冬至則斗北中繩,陰氣極,陽氣萌,故曰冬至爲德。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>日夏至則斗南中繩,陽氣極,陰氣萌,故曰夏至爲刑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>高誘注:“德,始生也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>刑,始殺也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
15.古代五行之說。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>指一種相生相克循環不息,當運時能主宰天道人事的天然勢力。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>相傳爲帝王受命之符,帝王或朝代代表一“德”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·孟子荀卿列傳』:“稱引天地剖判以來,五德轉移,治各有宜,而符應若茲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·秦始皇本紀』:“始皇推終始五德之傳,以爲周得火德,秦代周德,從所不勝。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>方今水德之始。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸張岱『夜航船·人物·帝王』:“五行迭王:太昊配木,以木德王天下,色尙靑。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>炎帝配火,以火德王天下,色尙赤。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>黃帝配土,以土德王天下,色尙黃。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>少昊配金,以金德王天下,色尙白。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>顓頊配水,以水德王天下,色尙黑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蔡東藩『前漢演義』第二回:“始皇采用衍(鄒衍)說,以爲周得火德,秦應稱爲水德,水能勝火,故秦可代周。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
16.指鳳凰頭上的花紋。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『山海經·南山經』:“又東五百里,曰丹穴之山……有鳥焉,其狀如雞,五采而文,名曰鳳皇,首文曰德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『山海經·海內經』:“有鸞鳥自歌,鳳鳥自舞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鳳鳥首文曰德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『廣雅·釋鳥』:“鳳皇……首文曰德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
17.通“得”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>得到。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『老子』:“聖人無常心,以百姓心爲心。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>善者吾善之,不善者吾亦善之,德善;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
信者吾信之,不信者吾亦信之,德信。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>朱謙之校釋:“嚴、傅、遂州本及顧本引『節解』,強本成疏及榮注引『經』文,亦均作‘得’。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『荀子·解蔽』:“德道之人,亂國之君非之上,亂家之人非之下,豈不哀哉!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王念孫『讀書雜志·荀子七』:“德道,即得道也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
18.通“直”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·襄公二十九年』:“辯而不德,必加於戮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>兪樾『群經平議·左傳二』:“德當讀爲直,德字古文作悳,本從直聲,故即與直通。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
19.通“植”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>正立。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『禮記·玉藻』:“足容重,手容恭,目容端,口容止,聲容靜,頭容直,氣容肅,立容德,色容莊,坐如屍。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>兪樾『群經平議·禮記三』:“德當讀爲植,植從直聲,古德字作悳,亦從直聲,故字得通用,立容德者,立容植也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
20.姓。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●德】