豐碩 發表於 2013-3-12 16:09:50

【漢語大詞典●後天】

<P align=center>【漢語大詞典●後天】<p><br>
1.后於天時而行事。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『易·乾』:“先天而天弗違,後天而奉天時。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“後天而奉天時者,若在天時之後行事,能奉順上天,是大人合天也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢王充『論衡·初稟』:“如必須天有命,乃以從事,安得先天而後天乎?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明李東陽『安平鎮減水石壩記』:“不逆性以制物,不後天以違時。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>康有爲『進呈<俄羅斯大彼得變政記>序』:“時者,寒暑裘葛,後天而奉天時,此先聖大聲疾呼,以仁後王者耶?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.指傳說中黃帝所作之『易』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明楊愼『丹鉛續錄·三易』:“『周禮』:‘太卜掌三『易』之法。’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>干令升注云:‘……伏羲之『易』,小成爲先天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
神農之『易』,中成爲中天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
黃帝之『易』,大成爲後天。’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>予按:邵康節之『易』先天、後天,其源出於此。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>今之讀『易』者,知有先天、後天,而不知有中天。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.謂后於天,極言長壽。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>后用爲祝壽之詞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉王嘉『拾遺記·炎帝神農』:“時有流雲灑液,是謂‘霞漿’,服之得道,後天而老。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋曾鞏『進奉元豊元年同天節功德疏狀』:“傾率土之歡心,祝後天之遐筭。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.指淸代皇子及諸王公讀書的后殿。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸陳康祺『郞潛紀聞』卷一:“世稱上齋曰三天。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>蓋由從前列聖每歲駐蹕澄懷園,詣王公即讀書園廬,其地爲殿三層,皆有世宗皇帝御書匾額,前曰‘前垂天貺’,謂之前天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
中曰‘中天景物’,謂之中天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
後曰‘後天不老’,謂之後天。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>統謂之‘三天’。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>參見“三天”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.指人或動物離開母體后的生長時期。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『醫宗金鑑·刪補名醫方論一·參附湯』“治陰陽氣血暴脫等證”注:“先身而生,謂之先天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
後身而生,謂之後天。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『兒女英雄傳』第二四回:“只是他天生的那好動不好靜的性兒,仗著後天這片心怎生扭得過先天的性兒去。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>葉聖陶『城中·前途』:“后天養成的克制工夫隨即冒出頭來,把一陣怒氣壓了下去。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.謂時曆稍后於實際時刻。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『宋書·律曆志中』:“自此以降,曁於秦漢,乃復以孟冬爲歲首,閏爲後九月,中節乖錯,時月紕繆,加時後天,蝕不在朔,累載相襲,久而不革也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新唐書·曆志三上』:“楊偉採『乾象』爲遲疾陰陽曆,雖知加時後天,蝕不在朔,而未能有以更之也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『宋史·律曆志七』:“舊曆氣節加時,後天半日。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
7.指婦女再醮。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明李東陽『祭李都憲母文』:“嗚呼!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG> 恭人其賢乎!</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG> 蓋自後天以來,身奉巾櫛,以周施也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>亦代指后夫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明郞瑛『七修類稿·奇謔·三天』:“已嫁二夫,其夫復死,將再醮焉。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>士人恥之,有嘲一絶以戲之者,詩云:‘辭靈羹飯哭金錢,哭出先天與後天。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明日洞房花燭夜,三天門下會神仙。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
8.明天的明天。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>魯迅『兩地書·致許廣平一二八』:“明天擬往東城探聽船期,晩則幼漁邀我夜飯;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
后天往北大講演。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
9.哲學名詞。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>指來自經驗和實踐。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●後天】