【漢語大詞典●同規】
<P align=center>【漢語大詞典●同規】<p><br>1.謂取法相同。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『文選·張衡<東京賦>』:“是以論其遷邑易京,則同規乎殷盤;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
改奢即儉,則合美乎『斯干』。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>薛綜注:“規,法也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.謂統一。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『三國志·蜀志·許靖傳』:“知聖主允明,顯授足下專征之任,凡諸逆節,多所誅討,想力競者一心,順從者同規矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝陳徐陵『與楊仆射書』:“逮乎中陽受命,天下同規。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.謂幷駕,匹敵。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>規,通“軌”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝梁任昉『齊竟陵文宣王行狀』:“諒以齊徽二南,同規往哲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『北齊書·陳元康傳』:“掃平逋寇,廓淸荊楚,申甫之在隆周,子房之處盛漢,曠世同規,殊年共美。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]