【漢語大詞典●天端】
<P align=center>【漢語大詞典●天端】<p><br>1.春。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『公羊傳·隱公元年』:“春者何?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG> 歲之始也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>王者孰謂?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG> 謂文王也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢何休注:“故上繫天端。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>徐彦疏:“天端,即春也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>陳立義疏:“春爲天之始,繫王於春,故爲上繫天端。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.謂天地間首要的事物。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢董仲舒『春秋繁露·官制象天』:“其至十條而止,取之天端。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]