豐碩 發表於 2013-2-15 17:00:52

【漢語大詞典●天和】

<P align=center>【漢語大詞典●天和】<p><br>
1.謂自然和順之理;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
天地之和氣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『莊子·庚桑楚』:“故敬之而不喜,侮之而不怒者,唯同乎天和者爲然。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『莊子·知北遊』:“若正汝形,一汝視,天和將至。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>成玄英疏:“汝形容端雅,勿爲邪僻,視聽純一,勿多取境自,然和理歸至汝身。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『淮南子·俶眞訓』:“含哺而遊,鼓腹而熙,交被天和,食於地德。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐孟郊『蜘蛛諷』詩:“萬類皆有性,各各稟天和。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『紅樓夢』第十六回:“且父母在家,思想女兒,不能一見,倘因此成疾,亦大傷天和之事。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.謂人體之元氣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『文子·下德』:“目悅五色,口肥滋味,耳淫五聲,七竅交爭,以害一性,日引邪欲,竭其天和,身且不能治,奈治天下何!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉葛洪『抱朴子·道意』:“精靈困於煩擾,榮衛消於役用。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>煎熬形氣,刻削天和。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋蘇軾『和寄天選長官』詩:“虛懷養天和,肯徇奔走鬧。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『封神演義』第一百回:“李靖等慰之曰:‘陛下當善保天和,則臣等不勝慶幸。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸顧炎武『寄子嚴』詩:“不幸喪厥明,猶能保天和。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.天氣和暖。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明何景明『立春日作』詩之二:“鳥鳴知天曙,冰泮知天和。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●天和】