豐碩 發表於 2013-2-7 00:46:17

【漢語大詞典●垢】

<P align=center>【漢語大詞典●垢】<p><br>
①[ɡòuㄍㄡˋ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
[『廣韻』古厚切,上厚,見。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
亦作“坸”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
1.汙濁;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
穢惡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『莊子·大宗師』:“芒然彷徨乎塵垢之外,逍遙乎無爲之業。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『說文·土部』:“垢,濁也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>金段克己『題興公靜樂庵』詩:“有淨必有垢,無苦亦無樂。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.汙穢、肮髒的東西。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『韓非子·大體』:“不吹毛而求小疵,不洗垢而察難知。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐韓愈『進學解』:“爬羅剔抉,刮垢磨光。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>太平天國洪仁玕『干王洪寶制』:“衣不洗則垢不除,刀不磨則鋒不銳。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.恥辱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『莊子·讓王』:“強力忍垢,吾不知其他也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>成玄英疏:“垢,恥辱也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>三國魏曹植『上責躬詩』:“以罪棄生,則違古賢夕改之勸;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
忍垢苟全,則犯詩人胡顔之譏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新唐書·竇參傳』:“少遊位將相,以艱危易節,上含垢不忍發,其息容得傳襲邪?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>陳國凱『代價』:“<徐克文>蒙垢十年之后,還是一塊燦灼的眞金。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.通“詬”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·宣公十五年』:“國君含垢,天之道也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>杜預注:“本或作詬。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>參見“垢病”、“垢厲”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●垢】