【漢語大詞典●判渙】
<P align=center>【漢語大詞典●判渙】<p><br>分散;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
散漫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『詩·周頌·訪落』:“於乎悠哉,朕未有艾;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
將予就之,繼猶判渙。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>毛傳:“判,分;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
渙,散也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>朱熹集傳:“然而其道遠矣,予不能及也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>將使予勉強以就之,而所以繼之者,猶恐其判渙而不合也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>章炳麟『駁康有爲論革命書』:“若夫今之漢人,判渙無群,人自爲私,獨甚於漢、唐、宋、明之季,是則然矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>抑誰致之而誰迫之耶?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]