豐碩 發表於 2013-2-3 12:29:26

【漢語大詞典●判渙】

<P align=center>【漢語大詞典●判渙】<p><br>
分散;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
散漫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『詩·周頌·訪落』:“於乎悠哉,朕未有艾;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
將予就之,繼猶判渙。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>毛傳:“判,分;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
渙,散也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>朱熹集傳:“然而其道遠矣,予不能及也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>將使予勉強以就之,而所以繼之者,猶恐其判渙而不合也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>章炳麟『駁康有爲論革命書』:“若夫今之漢人,判渙無群,人自爲私,獨甚於漢、唐、宋、明之季,是則然矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>抑誰致之而誰迫之耶?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●判渙】