【漢語大詞典●凝澹】
<P align=center>【漢語大詞典●凝澹】<p><br>亦作“凝淡”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
淡泊;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
靜止。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐陸龜蒙『引泉』詩:“滿院聲碧樹,空堂形老仙。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>本性樂凝澹,及來更虛玄。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>“澹”,一本作“淡”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐皇甫冉『同韓給事觀畢給事畫松石』詩:“千條萬葉紛異狀,虎伏螭盤爭勁力;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
扶疎半映晩天靑,凝澹全和曙雲黑。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋范成大『念奴嬌』詞:“尊前歌罷,滿空凝淡寒色。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]