豐碩 發表於 2013-1-31 01:31:57

【漢語大詞典●先天】

<P align=center>【漢語大詞典●先天】<p><br>
1.謂先於天時而行事,有先見之明。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『易·乾』:“夫大人者,與天地合其德;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
與日月合其明,與四時合其序,與鬼神合其吉凶,先天而天弗違,後天而奉天時。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“先天而天弗違者,若在天時之先行事,天乃在後不違,是天合大人也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉陸機『皇太子宴玄圃有令賦詩』:“三正迭紹,洪聖啓運;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
自昔哲王,先天而順;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
群辟崇替,降及近古。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐白居易『賀雨』詩:“順人人心悅,先天天意從。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.謂與生俱來,先於感覺經驗和直接實踐。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『高子遺書·會語六一』:“命之所有,先天也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
人之肎爲,後天也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>無先天不起後天,無後天不成先天。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明陳汝元『金蓮記·構釁』:“窗前草色悟惺惺,完却先天一點靈。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>碧綠滿山皆意趣,春風沂水伴『西銘』。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>柳靑『狠透鐵』:“他們說老漢精神上有一種先天的質素,使他嗅出異己階級的味道。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.指人或動物誕生前的胚胎時期。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『紅樓夢』第二八回:“林妹妹是內症,先天生的弱,所以禁不住一點兒風寒。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『醫宗金鑑·刪補名醫方論一·參附湯』“治陰陽氣血暴脫等之證”注:“先身而生,謂之先天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
後身而生,謂之後天。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>先天之氣在腎,是父母之所賦;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
後天之氣在脾,是水谷之所化。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.指宇宙的本體,萬物的本原。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸趙翼『靜觀』詩之一:“大『易』論天道,恒久而不已;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
此從後天觀,未究先天始。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸洪昇『長生殿·覓魂』:“這壇本在虛空闢建,象涵太極法先天。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.指伏羲所作之『易』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋羅泌『路史·發揮一·論三易』:“伏羲氏之先天,神農易之爲中天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
神農之中天,黃帝易之爲後天。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>豈非『易』道廣大,變通不窮,有非一法之所能盡?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明楊愼『丹鉛續錄·三易』:“『周禮·太卜』‘掌三『易』之法。’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>干令升注云:‘……伏羲之『易』小成,爲先天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
神農之『易』中成,爲中天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
黃帝之『易』大成,爲後天。’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>予按:邵康節之『易』先天、後天,其源出於此。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>尙秉和『周易尙氏學·總論』:“先天方位,乾南坤北,離東坎西,一陰一陽,相偶相對,乃天地自然之法象。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●先天】