豐碩 發表於 2013-1-28 15:08:34

【漢語大詞典●優遊】

<P align=center>【漢語大詞典●優遊】<p><br>
亦作“優遊”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
1.悠閑自得。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『詩·大雅·卷阿』:“伴奐爾遊矣,優遊爾休矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>三國魏嵇康『贈秀才入軍』詩之一:“俛仰慷慨,優遊容與。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸王韜『<淞濱瑣話>自序』:“優遊恬適,舒暢怡悅,所以養乎心者也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>冰心『寄小讀者』二四:“幾百個乘客在舟上優遊談笑,說著乘風破浪,以爲人人都過著最閑適的光陰。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.謂使……悠閑,休養。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『晏子春秋·內問下十八』:“事惰君者,優遊其身以沒其世,力不能則去。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋蘇洵『心術』:“將戰養其力……豊犒而優遊之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.謂悠閑地居其中。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『後漢書·班固傳』:“則將軍養志和神,優遊廟堂,光名宣於當世,遺烈著於無窮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>隋楊素『贈薛播州』詩之七:“棲遲茂陵下,優遊滄海曲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋歐陽修『<歸田錄>自序』:“爲子計者,謂宜乞身於朝,退避榮寵,而優遊田畝,盡其天年。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸葆光子『物妖志·琴』:“妾本曹刺史之女,幸得仙術,優遊洞天;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
但凡心未除,遭此降謫。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.遊玩。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐元稹『春餘遣興』詩:“恭扶瑞藤杖,步屧恣優遊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋司馬光『和子駿洛中書事』:“西都自古繁華地,冠蓋優遊萃五方。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>郭沫若『漆園吏遊梁上』:“魚兒一對對地銜尾接首在水里面優遊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.從容,不急迫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉袁宏『後漢紀·靈帝紀下』:“僕願先生優遊俯仰,貴處可否之間。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋蘇軾『賈誼論』:“爲賈生者,上得其君,下得其大臣,如絳灌之屬,優遊浸漬而深交之,使天子不疑,大臣不忌。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王闓運『擬李鴻章陳苗事折子』:“優遊而待之,何其暇也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.謂從容致力於某事。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐楊炯『<王勃集>序』:“君又以幽贊神明,非杼軸於人事;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
經營訓導,廼優遊於聖作。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『續資治通鑑·宋眞宗大中祥符三年』:“昔漢武帝將行封禪大禮,欲優遊其事,故先封中嶽,祀汾陰,始巡幸郡縣,浸尋於泰山。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸鄭燮『濰縣寄舍弟墨第四書』:“東投西竄,費時失業,徒喪其品,而卒歸於無濟;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
何如優遊書史中,不求獲而得力在眉睫間乎?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
7.從容灑脫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>晉陸機『文賦』:“頌優遊以彬蔚,論精微而朗暢。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋邵雍『四賢吟』:“彦國之言鋪陳,晦叔又言簡當,君實之言優遊,伯淳之言條暢。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明屠隆『<唐詩品汇>選釋斷序』:“唐人之言,繁華綺麗,優遊淸曠。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王闓運『湘綺樓論詩文體法』:“後世之頌,皆應制贊人之文,故貴優遊,不可謂譽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
8.廣大貌;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
寬廣貌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『楚辭·九章·惜往日』:“封介山而爲之禁兮,報大德之優遊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>朱熹集注:“優遊,言其德之大也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>漢班固『白虎通·號』:“謂之堯者何?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG> 堯者嶤嶤也,至高之貌,淸妙高遠,優遊博衍,衆聖之主,百王之長也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
9.寬和;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
寬厚。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『禮記·儒行』:“禮之以和爲貴,忠信之美,優遊之法,舉賢而容衆,毀方而瓦合,其寬裕有如此者。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注:“優遊之法,法和柔者也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『孔子家語·儒行解』:“禮必以和,優遊以法。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>明王廷相『雅述·上篇』:“及至賢智當事,規畫粗定,而爲之君者又無優遊寬裕之心,以俟其自化,亦以歲月責其成功。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
10.優容,寬待。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『漢書·楚元王傳』:“今陛下開三代之業,招文學之士,優遊寬容,使得幷進。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>南朝宋鮑照『河淸頌』:“物色異人,優遊鯁直。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>顯靡失心,幽無怨魄。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>章炳麟『訄書·序種姓下』:“巴、僰、賨、蜑弔詭之族,或分於楚、越,亦與諸華甥舅,宜稍優遊之,爲定差等,勿使自外。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
11.謂順其變化。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『淮南子·原道訓』:“物(沕)穆無窮,變無形像,優遊委縱,如響之與景。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『淮南子·本經訓』:“古之人同氣於天地,與一世而優遊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>高誘注:“優遊,猶委從也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
12.作事猶豫,不果決。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『尙書大傳』卷四:“周公將作禮樂,優遊之,三年不能作。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『漢書·兒寬傳』:“今將舉大事,優遊數年,使群臣得人自盡,終莫能成。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>顏師古注:“言不決也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸周在浚『周櫟園先生行述』:“閩人擁先生訟寃者日千百計,承問者優遊不敢決。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
13.饒多;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
富裕,寬裕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『淮南子·俶眞訓』:“由此觀之,物莫不生於有也,小大優遊矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>高誘注:“優遊,言饒多也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋蕭德藻『樵夫』詩:“一擔乾柴古渡頭,盤纏一日頗優遊。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>元劉祁『歸潛志』卷十二:“彼豈不能妄營財利使生理優遊邪?</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG> 恥不爲也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●優遊】