豐碩 發表於 2013-1-23 20:43:13

【漢語大詞典●俗】

<P align=center>【漢語大詞典●俗】<p><br>
①[súㄙㄨˊ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
[『廣韻』似足切,入燭,邪。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
亦作“圱”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
1.習俗;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
風俗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『書·君陳』:“狃於姦宄,敗常亂俗,三細不宥。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『孟子·公孫丑上』:“紂之去武丁未久也,其故家遺俗,流風善政,猶有存者。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐韓愈『祭薛中丞文』:“公之懿德茂行,可以勵俗,淸文敏識,足以發身。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋趙叔向『肯綮錄·火骨成灰』:“其俗尙火化,化訖,收其骨殖皆成灰,不可拾。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸魏源『聖武記』卷一:“八旗非盡滿洲人,各因其種落爲俗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.從其習俗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『荀子·性惡』:“上不循於亂世之君,下不俗於亂世之民。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>楊倞注:“俗謂從其俗也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.平庸;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
一般。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐杜甫『李鄠縣丈人胡馬行』:“始知神龍別有種,不比俗馬空多肉。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『羊城晩報』1983、1、24:“香港最近翻新家具的人越來越多,因而翻新沙發椅的店鋪生意不俗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.庸俗,不高雅。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『警世通言·唐解元一笑姻緣』:“解元道:‘到了這裏,若不取惠山泉也就俗了。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>聶紺弩『談〈野叟曝言〉』:“『野叟曝言』是一部最方巾氣的書,無一句不腐,無一字不俗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>參見“俗人”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.指一般人;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
百姓,民眾。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『商君書·更法』:“郭偃之法曰:‘論至德者不和於俗;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
成大功者不謀於衆。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·樗里子甘茂列傳』:“樗里子疾室在於昭王廟西渭南陰鄕樗里,故俗謂之樗里子。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新唐書·戴叔倫傳』:“民歲爭漑灌,爲作均水法,俗便利之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋范仲淹『祭知環州種染院文』:“延安東北兮,俗康財阜。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.佛教謂塵世間爲俗,與出家相對。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『宋書·徐湛之傳』:“時有沙門釋惠休……世祖命使還俗。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>本姓湯,位至揚州從事史。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐韓愈『華山女』詩:“仙梯難攀俗緣重,浪憑靑鳥通丁寧。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『水滸傳』第十七回:“如今寺裏住持還了俗,養了頭髮,餘者和尙都隨順了。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
7.謂厭煩;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
膩味。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『紅樓夢』第六五回:“所以賈珍向來和二姐兒無所不至,漸漸的俗了,却一心注定在三姐兒身上。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『紅樓夢』第一一三回:“若就是這句話呢,我們姑娘在時,我也跟著聽俗了。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
8.通“欲”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>想要,想;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
希望,願望。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『荀子·王制』:“天下不一,諸侯俗反,則天王非其人也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>於省吾『雙劍誃諸子新子證·解蔽』:“故由用謂之,道盡利矣;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
由俗謂之,道盡嗛矣。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>楊倞注:“俗當爲欲……言若從人所欲,不爲節限,則天下之道盡於快意也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●俗】