【漢語大詞典●矗】
<P align=center>【漢語大詞典●矗】<p><br>①[chùㄔㄨˋ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
[『廣韻』丑六切,入屋,徹。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
[『廣韻』初六切,入屋,初。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
1.直;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
筆直。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>晉左思『吳都賦』:“橚矗森萃,蓊茸蕭瑟。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『文選·鮑照〈蕪城賦〉』:“崪若斷岸,矗似長雲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>李周翰注:“矗,直也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>南朝宋謝靈運『山居賦』:“曲術周乎前後,直陌矗其東西。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.高聳;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
向上直立。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐舒元輿『鄂州永興縣重岩寺碑銘』:“釋宮斯闡,上矗星斗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋沈遘『奉祠西太乙宮賦』:“氤氳兮雲霞之合,隱嶙兮臺殿之矗。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸王士禛『居易續談』:“穹碑矗霄漢,長松繞垣牆。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>李瑛『射箭』詩:“他輕輕一躍,跨上馬背,草原便突然矗起一架山。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.正直。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>參見“矗然”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]