【漢語大詞典●乘淩】
<P align=center>【漢語大詞典●乘淩】<p><br>亦作“乘陵”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
1.升上;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
登臨。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>戰國楚宋玉『風賦』:“乘淩高城,入於深宮。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐杜甫『渼陂西南台』詩:“崷崒增光輝,乘陵惜俄頃。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.侵淩。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢王充『論衡·說日』:“人物在世,氣力勁強,乃能乘淩。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐柳宗元『晉問』:“丁丁登登,硠硠稜稜,若兵車之乘淩。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸朱鶴齡『湖翻行』:“乘陵城郭塔欲倒,千廬萬竈均洪流。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]