豐碩 發表於 2013-1-12 22:38:38

【漢語大詞典●乏】

<P align=center>【漢語大詞典●乏】<p><br>
①[fáㄈㄚˊ]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
[『廣韻』房法切,入乏,奉。]</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
1.缺少,不夠。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『戰國策·齊策四』:“孟嘗君使人給其食用,無使乏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新唐書·崔縱傳』:“詔縱餉四節度糧,軍無乏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸和邦額『夜譚隨錄·崔秀才』:“親戚中不乏富貴者。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>王力『理想的字典』:“先哲不乏有銳利的眼光和縝密的思想的人,他們對於字義幷不是完全沒有史的觀念。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.無,沒有。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『左傳·桓公六年』:“今民各有心,而鬼神乏主。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐王勃『滕王閣序』:“竄梁鴻於海曲,豈乏明時?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>淸李漁『閑情偶寄·詞曲·結構』:“吾謂:技無大、小,貴在能精;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
才乏纖、洪,利於善用。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.荒廢;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
耽誤。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『莊子·天地』:“子往矣,無乏吾事。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>成玄英疏:“乏,闕也……理宜速往,無廢吾業。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『戰國策·燕策三』:“雖然,光不敢以乏國事也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『明史·畢自嚴傳』:“自嚴奏答無滯,不敢安寢,頭目臃腫,事幸無乏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.疲倦;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
無力。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新五代史·唐臣傳·周德威』:“因其勞乏而乘之。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『三國演義』第四十回:“此時各軍走乏,都已飢餓。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『紅樓夢』第十一回:“我們今兒整坐了一日,也乏了。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>歐陽予倩『黑奴恨』第一場:“好啊,使勁打,打到你手乏了爲止!”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.方言。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>不美;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
差勁;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
無能。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『老殘遊記』第十三回:“我想,昭君娘娘跟那西施娘娘難道都是這種乏樣子嗎?”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>魯迅『華蓋集·忽然想到十一』:“但一個人而至於乏到自己打嘴巴,也就很難免爲別人所打。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>夏衍『魯迅與電影』:“在那些‘乏’東西眼里,以爲魯迅也和田漢等等一樣地參加了實際的‘電影活動’了。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.古代行射禮時報靶者用以防箭的護身物。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『周禮·夏官·服不氏』:“射則贊張侯,以旌居乏而待獲。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>鄭玄注引杜子春云:“乏讀爲匱乏之乏,持獲者所蔽。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>孔穎達疏:“乏者,矢至此乏極不過。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『說文·正部』:“乏,『春秋傳』曰:反正爲乏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>段玉裁注:“禮,受矢者曰正,拒矢者曰乏。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●乏】