【漢語大詞典●亞旅】
<P align=center>【漢語大詞典●亞旅】<p><br>1.諸大夫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『書·牧誓』:“御事:司徒、司馬、司空、亞旅、師氏、千夫長、百夫長。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>孔傳:“亞,次;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
旅,衆也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>衆大夫,其位次卿。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
2.上大夫的別稱。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>『左傳·文公十五年』:“宋華耦來盟……請承命於亞旅。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>杜預注:“亞旅,上大夫也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
3.指兄弟及眾子弟。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>語出『詩·周頌·載芟』:“侯主侯伯,侯亞侯旅。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>毛傳:“亞,仲叔也;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
旅,子弟也。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淸張爾岐『蒿菴閑話』卷一:“辟之事親,亞旅耕田。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>
頁:
[1]