豐碩 發表於 2013-1-8 16:38:59

【漢語大詞典●三絶】

<P align=center>【漢語大詞典●三絶】<p><br>
1.指三國魏『受禪碑』的王朗文、梁鵠書、鍾繇刻字。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐李綽『尙書故實』:“魏『受禪碑』,王郞文、梁鵠書,鍾繇鐫字,謂之三絶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
2.三國吳主趙夫人的織錦、刺繡、絲幔被稱爲“機絕”、“針絕”、“絲絕”,人謂“吳有三絶,四海無儔其妙。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見晉王嘉『拾遺記·吳』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
3.指晉顧愷之的才、畫、癡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『晉書·文苑傳·顧愷之』:“俗傳愷之有三絶:才絶、畫絶、癡絶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
4.指晉袁山松之『行路難』辭、羊曇唱樂、桓伊挽歌。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『晉書·袁山松傳』:“山松善音樂,舊歌有『行路難』曲,辭頗疎質,山松好之,乃文其辭句,婉其節制,每因酣醉縱歌之,聽者莫不流涕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>初,羊曇善唱樂,桓伊能輓歌,及山松『行路難』繼之,時人謂之三絶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
5.指晉戴逵所作佛像,顧愷之所作維摩畫圖,義熙年間獅子國所獻玉像。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『南史·夷貊傳上·師子國』:“晉義熙初,始遣使獻玉像,經十載乃至……先有徵士戴安道手製佛像五軀,及顧長康『維摩畫圖』,世人號之三絶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
6.南朝宋謝瞻所作『喜霽』詩,謝靈運寫之,謝琨詠之,王弘稱之爲三絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見『南史·謝瞻傳』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
7.南朝梁元帝畫孔子像,自撰贊辭幷自書之,時人謂之三絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見『南史·梁元帝紀』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
.隋田僧亮、楊契丹、鄭法士三人在京師光明寺畫小塔,鄭圖東壁北壁,田圖西壁南壁,楊畫外邊四面,稱爲三絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見唐張彦遠『曆代名畫記·楊契丹』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
.指唐吳道玄、韋無忝、陳閎三畫家合作之『金橋圖』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>唐明皇幸潞州,道由金橋,羽儀甚盛,詔吳道玄、韋無忝、陳閎,令同製『金橋圖』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>“聖容及上所乘照夜白馬,陳閎主之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
橋梁山水車輿人物草樹雁鳥器仗帷幕,吳道玄主之;</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
狗馬騾驢牛羊駱駝貓猴豬貀四足之類,韋無忝主之。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>圖成時爲三絶焉。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見唐鄭棨『開天傳信記』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
10.唐張璪常畫古松於齋壁,符載爲之作贊,衛象爲之配詩,亦一時三絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見唐段成式『酉陽雜俎·語資』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
11.指唐鄭虔之詩、書、畫。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新唐書·文藝傳中·鄭虔』:“嘗自寫其詩幷畫以獻,帝大署其尾曰:‘鄭虔三絶。’”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>金趙秉文『寄王學士子端』詩:“李白一杯人影月,鄭虔三絶畫詩書。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
12.指唐李揆之門第、人物、文學。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『新唐書·李揆傳』:“揆美風儀,善奏對,帝嘆曰:‘卿門地、人物、文學皆當世第一,信朝廷羽儀乎!’</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>故時稱三絶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
13.唐宋之問之父令文富文辭、工書、力絕人,世稱三絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見『新唐書·宋之問傳』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
14.唐韋暠善判、李亘工書,彦伯屬辭,時稱“河東三絕”。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見『新唐書·徐彦伯傳』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
15.唐文宗時,詔以李白之歌詩,裴旻之劍舞,張旭之草書爲三絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>見『新唐書·李白傳』。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>
16.三次斷絕。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>『史記·孔子世家』:“孔子晩而喜『易』……讀『易』,韋編三絶。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>宋蘇軾『夜夢』詩:“『易』韋三絶丘猶然,如我當以犀革編。”</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG>&nbsp;</P>
<P><STRONG>

頁: [1]
查看完整版本: 【漢語大詞典●三絶】