【中華百科全書●哲學●形神】
<P align=center><STRONG><FONT size=5>【<FONT color=red>中華百科全書●哲學●形神</FONT>】</FONT></STRONG></P> <P><STRONG>形中含精,所生之生命體曰「神」。</STRONG></P><P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>老子云:「窈兮冥兮,其中有精,其精甚真,其中有信。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(二十一章)其精甚真,非虛而實,其中有信,非偽而真。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>精信為「母」,能生萬物,故曰:「可以為天下母。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>自外觀之,物象為形,可割可變。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>精信為神,永恆不減不遷,故曰:「以閱眾甫。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>河上公云:「實神明相薄,陰陽交會也」是言「精」為生元、生根。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋王雱云:「精者,物生之始,即道體也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>天地含精,萬物化生。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>又云:「形生之始,精無不真。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>無所舛錯,故曰「信」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐李榮云:「道者,元氣也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋人因稱「真元之氣」,其外形為虛體,老子稱「無」,非真無。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>列子云:「太初者,氣之始也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>是曰「混元」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>由於「一氣含精」(列子),故形變而精神不死。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>道家神道可由神符表其神力。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>漢人道教有「符籙」,執此神力者曰「天師」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>淮南子依列子說本體之精為神。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>以陰陽為二神,化生天地萬物,莊子言「神人」曰:「藐姑射之山有神人居焉。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(逍遙遊篇),此神人「不食五穀,吸風飲露」,為唐宋內丹家所修之「仙真」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>莊子云:「願聞神人,曰:上神乘光,無形滅亡。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>此增照曠,至命盡情,天地樂而萬事銷亡,萬物復情,此之謂混溟。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(同上)內外兩化,住於形象界之上,故莊子又云:「不離於精,是謂神人。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(天下篇)成玄英云:「純粹不雜,謂之神妙。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>蓋道家修道之成道位也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>此與莊子所謂「真人」(大宗師篇)相比,則非現象界之格位,而屬天道界之格位。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>莊子云:「神鬼神帝,生天生地。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>是故「沖漠無朕,此謂上皇」,猶堯舜時稱之「上帝」也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>唐宋以次,道教流盛。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>其言形神變,本於易者曰:「易以神化」,又曰:「陰陽不測之謂神。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>天師道言形神,屬性宗,丹鼎道煉形屬相宗,練士曰:「煉神還虛」,非徒煉肉身自相,抑且煉己煉心,其目的在脫化自我之肉身為超越凡塵之真身。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>北宋邵雍云:「因物則性,性則神,神則明矣。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>潛天潛地,不行而至,不為陰陽所攝者,神也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(伊川擊壤集)又云:「氣一而已矣,主之者神也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>神一而已矣,乘氣而變化。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(觀物外篇)在修道上,不傷性即不傷神。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>程明道云:「生生之謂性,生生之用則神也。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>故「窮神知化,化之妙者神也」(語錄),是名神化。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>張載言「神化者,天之良能。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>又言「動靜合一存乎神」(誠明篇)。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>故養大養化在養神。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>然後乃能「為天地立心,為生民立命」,立虛靈不昧之天心,立自然氣化之正命。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>宋明道士煉神,由煉精作起,由精靈而神,其形無體而化神則上下四方八極皆有「天尊」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>天尊統轄萬有之魂謂之「天帝」、「天君」,合稱「帝君」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>為天人主宰,非假而真,是名「真宰」。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>總之,形由神化,其形可有可無,神為形主,其神永恆常在。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>莊子云:「死而不亡者壽。」</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>則神之謂也。</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>
<P><STRONG>(黃公偉)</STRONG></P>
<P><STRONG></STRONG> </P>引用:http://ap6.pccu.edu.tw/Encyclopedia/data.asp?id=560
頁:
[1]